<h1>מרדכי סימן צ"א</h1>
<h2>דף כז:</h2>
ומתפלל אדם של מוצאי שבת וכו', וכגון שיש לו צורך מצוה לעשות במו"ש כגון ללכת למול תינוק ולא היה לו יין להבדלה אם לא יקדים. הגה"ה כתב רב האי גאון שזה לא היה עושה רבי יאשיה שהיה מתפלל של מו"ש בשבת אלא למצוה שהיה לו להחשיך לדבר מצוה כגון על עסקי המת אבל בשלא לדבר מצוה אין ראוי להתפלל דכיון שכבר נהגו העולם להתפלל מנחה עם שקיעת החמה אין לו להתפלל ערבית אלא משקיעת החמה ואילך עכ"ל משמע דמשקיעת החמה יכול להתפלל ואע"פ שלא נראו הכוכבים ופירש רבינו ברכיה מטקולא דבפרק תפלת השחר משמע דהא דרב צלי של שבת בע"ש היינו בשעה ורביע קודם הלילה דהיינו פלג המנחה ע"כ: כבר שווייה עליו חובה ומיהו בחנם אין לבטלה אם לא מפני איזה מצוה עוברת אי שרא המייניה פ"ק דשבת [או שעלה על מטתו] דלא מטרחינן ליה [אבל בחנם לא] שהרי יעקב תקנה וגם היא כנגד הקטרת אברים ופדרים שמצותן כל הלילה כדאמרינן בסמוך וכמו שהן לא מעכבי כפרה כך איהי נמי מצוה בעלמא יש בה ובסדר רב עמרם יש דלכך תקנו קדיש בין תפלה לגאולה להודיע דרשות היא.
